<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן קנ"א</h1>
<h2>דף צו:</h2>
ומאי דכתב מר (שלא) [ש]כתבתי אני דלא אמרו [ב"ב צ"ו ע"ב] דשלשה חלקי מים ואחד יין הוי יין וביתר מכאן לא אלא בפורצני או שמרים אבל ביין עצמו לא, ואמרת שתמה המתמיה מההיא דהמצניע. ואמרת אולי דעתי להפריש בין תמד שאין השמרים חזקים (כיין) [כיון] שמעורב במים עם היין, ובין היין שאין שום דבר אחר מעורב כי אין לשם שום צירוף. אני כבר כתבתי מתוך אותה הלכה שבפרק המוכר פירות שכל שיש בו יתר מעל [חד] תלתא מיא לא חמרא הוא, ואחר כך אמרתי בשם אחרים דלענין יין נסך דוקא דמתמיד אמרינן הא במי שאין יין מתחלתו לא, אלא כל שיש בו טעם ומראה יין יין גמור מיקרי ויין גמור הוא ולא קיוהא, דההיא דהמתמד בדעייל תלתא ואפיק תלתא ופלגא אמרינן [ב"ב צ"ז ע"א] מי סברת חמרא הוא קיוהא הוא, דכל דעייל תלתא ולא נפיק ארבעה בידוע שאין יין אלא עצירת השמרים ולאו חמרא הוא והאי טעמא דאית ליה קיוהא בעלמא הוא, אבל כשיש בו יין גמור שהיה מתחלתו יין לא מיקרי קיוהא, וכדמחליף רבי יהודה בין מתמד בדפורצני למתמד בדרדוקא כדאיתא פרק אלו עוברין [פסחים מ"ב ע"ב]. ולענין יין נסך מיהא, כל שהיה מתחלתו יין יין מיקרי ויש בו משום יין נסך. וכן בדין שלא יטול ישראל וגוי הספל וישתו שניהם כל שיש בו מעט יותר מעל חד תלתא מיא. ובפרק המצניע שאמרת, לא ידעתי בפרק המצניע דבר כנגד זה, אולי מההיא דהמוציא קאמרת, דתנן [שבת ע"ו ע"ב] (במוציא) [המוציא] יין כדי מזיגת הכוס, ותני עלה כדי מזיגת כוס יפה, ואמרו מאי כוס יפה כוס של ברכה צריך רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמד על רביעית. ומאי זו קושיא, דאפילו אם תמצא לומר שאין ראוי לכוס של ברכה, ואפילו אין מברכים עליו בורא פרי הגפן, כיון שיש לו טעם גמור של יין ומראה יין, והגויים מנסכין אפילו מזוג וכדאמרן [ע"ז ל' ע"א] יין מזוג יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך, לא נקל עליו לשתותו עם הגוי בכוס אחד אף על פי שיש בו קצת מים יותר מכדי מזיגה, דבר נכון אמר. ועוד דמנ"ל ביין גמור דכל שיש בו מעט מים יותר מכדי מזיגה שאין מברכים עליו בורא פרי הגפן, דאי מההיא דהמוציא, דילמא כוס של ברכה שאני דבעינן כוס יפה וחשוב, והיינו דקרי ליה כוס יפה, וכדבעינן נמי חי עד ברכת (המזון) [הארץ] למאן דמפרש חי שאין מזוג, וצריך נמי ליתן לתוכו מים מברכת הארץ ואילך, וכל זה מתוך חשיבות ברכה. וכן נמי שלא יהא פגום. וכן יין שריחו רע שאין אומר עליו קדוש היום [פסחים ק"ה ע"ב], ואפשר דאין מביאים ממנו כוס של ברכה משום הקריבהו נא לפחתך, ומברכין עליו בורא פרי הגפן. וכן מגולה שעברו במסננת. וכן עשו מעלה בכוס של קידוש, שהרי חמר חווריין דאין אומר עליו קידוש היום. ואף על גב דאמר רבא כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא לאו חמרא הוא, לאו כללא הוא דלא הוי חמרא לכל מילי, אלא לומר שאינו חשוב. ובמתמיד לאו חמרא הוא אפילו לברך עליו בורא פרי הגפן. דקיוהא בעלמא הוא. (וכמי) [ובמי] שהיה מתחלתו [יין] אי דרי טפי מתלת מיא על חד אין זה כוס יפה לברכה ולקדוש, הא לברך עליו בורא פרי הגפן אפשר דמברכין. ודכוותה אמר רבא בהדיא [בחמר] חווריין, דבעא מיניה רב כהנא חמוה דרב משרשיא מרבא חמר חווריין מהו, כלומר מהו לומר עליו קדוש היום, ואהדר ליה אל תרא יין כי יתאדם, כלומר שאין אדום אין קרוי יין דכי יתאדם קרוי יין. ולענין בורא פרי הגפן לא הוא אלא שאין יין חשוב לקדוש היום. ומכל מקום אפילו אם תמצא לומר דאין מברכין עליו בורא פרי הגפן אלא על מזיגה [כראוי], אפילו הכי לענין יין נסך ראוי הוא לאסור אותו, כדברי מקצת ראשונים ז"ל שאסרוהו, משום חומרא דיין נסך. ויותר מזה אסר הראב"ד ז"ל בתשובה, שהוא אסר ביין נסך אפילו בתמד ואפילו שלישי משום חומרא דיין נסך. ואף על פי שיש מקום עיון בדבריו אלו, מכל מקום משמע מדבריו שמחמיר במזוג לענין יין נסך אפילו במקום שאין חשוב יין לענין ברכה.
